גמילה מפלאפונים

הפסקה מהמסך: למה המוח שלנו צריך טבע יותר מאי פעם

תופעת השימוש המוגזם ברשתות החברתיות, המכונה גם "התמכרות למסכים", דומה בהשלכותיה הממכרות והשליליות להתמכרות לאלכוהול, הימורים או חומרים ממכרים.
ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי ה‑DSM‑IV מגדיר התנהגויות כפייתיות תחת הקטגוריה "הפרעות שליטה בדחפים", כאשר הסובלים מהן חווים תנודות רגשיות הקשורות להתמכרות. בזמן גלישה וצפייה בתכנים, נוצרת תחושת סיפוק רגעית המתפוגגת זמן קצר לאחר מכן. כאשר מתחילים להשתמש, נפגעת יכולת הבקרה והחשיבה, והמשתמש מוצא את עצמו חוזר לבדוק ולעדכן שוב ושוב ללא שליטה אמיתית.

המשתמש הכפייתי נשאב למעגל מתמשך שממנו קשה להשתחרר בכוחות עצמו. בתחילה הוא חווה שעמום או חוסר סיפוק, המובילים אותו לחיפוש גירויים דיגיטליים שיגרמו לו להרגיש מחובר, מוערך או מעודכן. עם הזמן הוא מוצא את עצמו מבזבז שעות רבות מול המסך, מתקשה להתרכז במשימות יומיומיות ונשען על הגירוי המתמיד. הוא צורך תכנים ללא הבחנה וללא צורך ממשי, רק כדי לספק את הדחף הבלתי נשלט, מה שמוביל אותו שוב ושוב לאותו דפוס התנהגות מחזורי.

התמכרות למסכים והפתרון הטבעי: מה אומרים המדענים

הבנת ההשפעה של המכשירים הדיגיטליים המודרניים על מחשבותינו, על התנהגותנו ועל יכולותינו.
מדענים מארה"ב טוענים כי זרימת מידע מקוון ודיגיטאלי ללא הפסק פוגמת ביכולות התפקוד של המוח הבריא. הם מציגים שאלה: האם מסוגלת ההתרחקות מעומס הטכנולוגיה על ידי שהות בטבע לנטרל השפעות אלה?

אם אתם בודקים כל הזמן שמא קיבלתם שיחות טלפון ו/או קוראים כל פיסת עיתון שמזדמנת לידכם במזיד או בשגגה, אזי סובלים תאי המוח שלכם מעומס יתר שגובל בגלישה לכל הכיוונים. ואותם התאים שעסוקים בקליטת מידע נון סטופ שוכחים את תפקידיהם העיקריים: לזכור, לחשוב, להסיק מסקנות, להגיב. חמישה מדענים חקרו את הנושא פרופ' פול אצ'לי מאוניברסיטת קנזס, שחקר בני נוער שנצרכו לטיפול עקב התמכרות לשיחות בטלפונים הניידים שלהם. נערים אלה פנו לקבל טיפול גמילה מהשיחות הכפייתיות גם משום התחילו לפתח תסמינים של דאגנות יתר. פרופ' אצ'לי סבור ששהייה בחיק הטבע מסוגלת לגמול אותם מההתמכרות הסלולרית.

גם פרופ' שטרייר טוען שיש לטבע סגולה לרענן את המוח. החושים מתחלפים ומתכוונים מחדש. לפתע שומעים קולות חדשים: ציוץ ציפורים, צרצרים וגליי המים.

תוך כמה זמן חייבים בני אדם לקבל מידע? ותוך כמה זמן חייבים הם לשלוח תגובה?

המדענים גורסים שהקצב המטורף של זרימת המידע יוצר תחושת חרום מזויפת שעלולה להשפיע על היכולת של תאיי המוח להתמקד בדרוש להם ובמעניין אותם. אחד המדענים טען שאנשים מיטיבים ללמוד אחרי הליכה ביער מאשר אחרי הליכה ברחוב סואן. המחקר מדגיש שמרכזי הלמידה במוח סובלים מעומס יתר ואינם מסוגלים לנתח מידע אפילו לאחר חוויה פסיבית פשוטה של הליכה בסביבה עירונית.
מחקר נוסף מגיע למסקנה שעיסוק רב- תפקידי מעייף את המוח במידה שנוטלת ממנו את היכולת למקד את צומת הלב לביצועים הנדרשים בתפקידים אלה.
מכשירים דיגיטאליים מסכנים חיים. תאונות רבות מתרחשות בזמן נהיגה כאשר הנהג מדבר בטלפון הסלולרי או כאשר הוא שולח מסרונים תוך כדי נהיגה. פרופ' אצ'לי טוען שבני נוער השולחים הודעות טקסט לחבריהם באמצע נהיגה – ההתמכרות הזאת שללה מהם אפילו את היכולת לקבל החלטה הכרוכה בשמירת חייהם. כמו בהתמכרויות אחרות ישנה תחושה של אובדן זמן ומקום, התכתובת הבלתי פוסקת מעייפת את תאיי המוח במידה כזאת שאין להם אפשרות להוסיף שיקול דעת ובחירת סדר עדיפויות של החיים כאילו נלקחה מהם הבחירה. הנער או הנערה יגידו לעצמם: "אני חייב/ת עכשיו לשלוח את ההודעה הזאת, ואיני מצליח/ה לזכור את התמצאותי על כביש סואן בנתיב מסוים".

לסיכום: החוקרים ממליצים על טיפול של שהייה בחיק הטבע לשיפור החשיבה ולריענון המוח.

שאלות ותשובות

עניתי כרגע על
0
שאלות